יום ראשון, 13 ביוני 2010

ניו יורק

בוקר טוב או שאולי אני צריכה לומר צהריים טובים? קצת מישיגענה בגלל הפרשי השעות. הגעתי רק אתמול בערב לארץ, אחרי טיסה ק-ש-ה. את הפוסט הזה הייתי אמורה לעשות בתכנון מארה"ב, אבל המחשב התחיל לעשות בעיות. מתחבר לאינטרנט ולא גולש לשום מקום. הבעיה הסתדרה לאחר כמה ימים ואחרי טלפון בהול לארץ, לחברה מהמשרד שלנו, אבל אז כבר הייתי לכיוון צפון קרולינה, למטרה האמיתית של הנסיעה הזו - פגישות מבוקר עד ערב. נו, אז שויין...נסתפק בפוסט רטרוספקטיבי. בנתיים, נא לגלגל למטה וללחוץ על play.הפוסט כבר יקבל אוירה אחרת

ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, קידמה את פניי בתור ארוך ומייגע לבדיקת הדרכונים. שעה שלמה, כשכולה היו 20 אנשים לפניי. הח`ברה עם הדונאט החליטו לקחת את הזמן. ולקחנו ממנו "טיפה`לה" יותר מדי. כמובן שכל זה נשכח כלא היה ברגע שמהחלון של המונית רואים את זה:



מה עושים בשעה 07:30 בבוקר כשרק הגעתם למלון ואין לכם אפילו חדר? קודם כל משכנעים את הנחמד בכניסה לתת לכם ואז יוצאים לברנס אנד נובלס לבדוק ספרים. כן הסניף הקרוב פתוח מ07:30 בבוקר. אין כמו לראות ספרי תפירה, רקמה וסריגה בלייב לפני שקונים :-)

זה הנוף מחלון החדר שלי בקומה 17. הכי הכי אורבני שיכול להיות



במהלך היום הראשון גם ביקרתי בחנות הספרים היפנית הידועה...



כמובן שחזרו איתי כמה ספרים (סך כולל של כמה קילוגרמים אם אתם מתעקשים) משתי החנויות המדוברות. תענוג. (אבל לא לגב הסוחב)

עוד הספקתי לבקר בחנות Michaels שעד לפני שנה בכלל לא היתה קיימת בניו יורק. חנות גדולה עם מבחר מרשים של חומרי יצירה. היא ממוקמת קצת ב"חור" - רחוב 100 ושדרת קולומבוס, אבל שווה את הנסיעה במיוחד.

ביקור קצר ב- pottery barn kids. כמה יפה החנות הזו!



במהלך ההליכות שלי, אפשר היה למצוא גם פינה פורחת:





בערב עוד הלכתי למחזמר Wicked שהיה פשוט מושלם. אומנם הייתי מאוד עייפה, אבל באמת אחת ההופעות הטובות ביותר שראיתי. כל זאת בזכות הקולגה שלי בארה"ב שהתעקשה שאני חייבת, אבל חייבת בכל מחיר לראות את המחזמר הזה. אכן צדקה. ההמלצה שלי לנוסעים - לרכוש כרטיסים באינטרנט מבעוד מועד, כי ההצגה מאוד פופולרית ומלאה עד אפס מקום.



את היום השני ביליתי כמעט כולו באאוטלט שנקרא Woodbury ונמצא מרחק שעת נסיעה מניו יורק. המקום שווה את הנסיעה. המחירים מצויינים ופה בעצם עשיתי את רוב השופינג לילדים לבעל ולי (בגדים ונעליים). זה מקום פתוח ומאוד יפה. תכינו תיקים נוחים ונעליים רכות כי אחרי היום הזה, אני אישית הייתי מחוסלת פיסית.

למרות זאת, עוד הספקתי לחזור לעיר ולבקר ב- purl soho המחודשת. החנות כצפוי מקסימה. הייתי גם בחנות הקודמת בזמנו שהיתה ממש פיצית, למרות שהחדשה גדולה יותר, עדיין ציפיתי למשהו אחר. בכל מקרה כמובן שנהנתי וסליחה שלא צילמתי.

ולעשות עוד סיבובים:

Grand Central Station



אתם זוכרים את סצנת עגלת התינוק המפורסמת מסרט המאפיה הסופר מעולה: הבלתי משוחדים? זה צולם פה.

פה גם אפשר למצוא את המטעמים של Magnolia, מתמחים בקאפקייקס:



את היום השלישי הקדשתי לכל מה שלא הספקתי ביומיים לפני . ניסיתי את שוק הפשפשים ב- Hell's Kitchen (שם שמרמז על איך שהאיזור נראה גם). למרות שבאינטרנט היה נראה שמדובר בשוק סופר ססגוני ופופולרי, המציאות היתה שונה. יכול להיות שזה בגלל שהגעתי מוקדם מאוד. לא יודעת...בכל מקרה, את זה הייתי לוקחת איתי אם הייתי יכולה:



ביקרתי בחנות מהממת לצמר שאני ממש ממש ממש ממליצה לא לדלג עליה אם אתן חובבות סריגה וקרושה. זו חנות יצרן הצמר Lion Brand. פשוט אפשר להיות שם שעות.חלון הראווה כולו עשוי צמר. כל הפריטים שאתם רואים פה..סרוגים. קצת קשה לצלם מבעד לזכוכית.החנות נמצאת ב- רחוב 15, מספר 34west. התחנה הכי קרובה בסאב היא יוניון סקוור ויש כמה דקות הליכה.





ובתוך החנות:







חזרתי משם עם צמר דייגים מדהים, הנה תמונה מהחנות המקוונת שלהם:



וכבר התחלתי לסרוג ממנו משהו לחורף הבא (טוב...זה הזמן שיקח לי לסיים את זה )

החדשות הטובות הן שגם אם לא נוסעים לניו יורק...יש מי שמביא את הצמר הזה אלינו! הנה כאן מצאתי חנות ישראלית.

ניו יורק היתה מופלאה כרגיל. אני אוהבת את המקום הזה ותמיד מרגישה בו בנוח מאוד, אבל אחרי 3 ימים הייתי צריכה להגיד להתראות (עד לפעם הבאה) לנוף הזה:



מניו יורק המשכתי לצפון קרולינה, למשרדים הראשיים של החברה שבה אני עובדת. התרשמתי מאוד מהבניין שלנו ובכלל מהאזור



הכל כל כך ירוק שם. לא יאמן אפילו בשוויץ אין כזה ירוק חי ויפה.

המלון שקיבלנו היה מקסים. במיוחד הוסיפו כסאות הנדנדה במרפסת המלון:



התוכנית, מעבר לשעות העבודה המכובדות, כללה גם משחק בייסבול (אף פעם לא הייתי בכזה לפני). היה קצת משעמם. במיוחד שזה 3 שעות (!)



מזל שישבנו במין פאב כזה לאכול משהו תוך כדי צפייה, אחרת הייתי משתגעת...

וזהו. אלו חוויותי מהניסעה הזו. אין כמו לחזור הביתה אחרי 9 ימים גדושי פעילות, לחבק את הילדים והבעל וללכת להשלים שעות שינה.